פסק-דין בתיק עת"מ 32057-05-12

רקע לעתירה וטענות הצדדים

עתירה זו עניינה שתי החלטות מנהליות של המשיבה, ביחס לארבעה עותרים, כמפורט להלן:

ההחלטה המנהלית הראשונה - בעניינן של העותרות 1 ו-3

העותרות 1 ו-3 (להלן: העותרות) הגישו למשיבה בקשה, להעניק להן מעמד בישראל מכוח החלטת ממשלה מס' 2183, שכותרתה "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (להלן: " החלטה 2183"). המשיבה דחתה את בקשתן, בשל אי עמידה בשני קריטריונים מתוך חמישה. העותרות הגישו ערר על דחייה זו אך המשיבה סירבה לדון בו מחמת האיחור בהגשתו. החלטה זו הנה נשוא עתירתן של העותרות.

הרקע העובדתי:

העותרת 1, ילידת תורכיה (18.8.1978), נכנסה לישראל ביום 22.4.1994 באשרת תייר (ב/2), שתוקפה פג לאחר שלושה חודשים, והמשיכה לשהות בישראל ללא אשרה בתוקף. העותרת 3 (להלן: הבת), הנה בתה של העותרת 1 (להלן: האם), נולדה בישראל ביום 28.4.1996. השתיים יצאו מישראל לראשונה ביום 18.4.2002, ושהו כארבע שנים בתורכיה. בשנת 2006 הבריחו העותרות את הגבול לישראל, דרך מצרים.

ביום 16.8.2010 הוגשה בקשה מטעם העותרות לקבלת מעמד בישראל, בהתאם להחלטה 2183, ונערך להן שימוע בלשכת המשיבה. בקשת העותרות נדחתה ביום 11.3.2012 בנימוק שהעותרות אינן עומדות בשניים מתוך חמשת הקריטריונים המצטברים המנויים בסעיף 1 להחלטה 2183, כמפורט להלן:

"ג. במועד קבלת החלטה זו, הילד מתגורר בישראל ברצף תקופה בת 5 שנים, לכל הפחות, ובלבד שאם לא נולד בישראל נכנס אליה בטרם מלאו לו 13 שנים."

העותרות נכנסו לישראל בשנת 2006, כך שבמועד בו התקבלה החלטה 2183, לא התמלא ביחס לבת הקריטריון של חמש שנות מגורים ברצף בישראל.

"ה. הוריו של הילד נכנסו לישראל באשרה ורישיון מסוג ב/1 (עובד זר), ב/2 (תייר) או ב/4 (מתנדב) לפי חוק הכניסה לישראל, שהוטבעו בדרכון חוץ של מדינה שמדינת ישראל מקיימת איתה יחסים דיפלומטיים, טרם מועד לידתו של הילד בישראל או כניסתו של הילד לישראל."

קריטריון זה לא התמלא ביחס לאם, מאחר שבשנת 2006 נכנסה לישראל באופן בלתי חוקי.

במכתב הדחייה שנמסר לעותרות צוין כי ניתן להגיש ערר על ההחלטה בפני שר הפנים, בתוך 15 יום מיום קבלת המכתב ובמסירה אישית. זאת, ככל הנראה, בהתאם לאמור בסעיף 13(ז) להחלטה 2183, הקובע כי " בקשה שנדונה לגופה אך סורבה, ניתן לערור נגדה פעם אחת בלבד לשר הפנים. הערר יוגש בתוך 15 ימים מיום קבלת מכתב הסירוב במסירה אישית. שר הפנים יחליט בערר לאחר היוועצות בוועדה".

עוד צוין כי על העותרות לצאת מישראל עד ליום 15.7.2012, אלא אם כן יגישו ערר במועד.

העותרות הגישו ערר על ההחלטה באיחור של שישה ימים (ביום 1.4.2012), בתוספת בקשה דחופה מאת בא כוחן לקבל את הערר, כיוון שלטענתו חלה טעות והעותרות סברו כי עומדים לרשותן 30 ימים להגשת הערר.

ביום 16.4.2012 ניתנה תשובת המשיבה על פיה לא ניתן לקבל את הערר בשל האיחור בו הוגש, ועל העותרות לצאת מישראל עד ליום 15.7.2012.

טענות העותרות

בעתירה זו, כמו גם בערר אותו ביקשו להגיש, טוענות העותרות כי פרק הזמן בו שהו מחוץ לישראל נכפה עליהן באופן עקיף, שכן האם נאלצה לנסוע לתורכיה על מנת להסדיר את גירושיה מבעלה לשעבר (אביה של הבת), אשר לטענתה התעלל בה פיזית ונפשית.

העותרות טוענות כי אכן, ביום הגשת הבקשה להסדרת מעמד על פי החלטה 2183, שהתה הבת בישראל תקופה של כארבע שנים ולא חמש כנדרש, אך לזאת יש לצרף גם את התקופה הראשונה, של שש שנים, עד מועד עזיבתה הכפויה, לכאורה, ולראות בכך מילויו של הקריטריון הדורש שהות של חמש שנים ברצף בישראל, גם אם באופן חריג.

בנוסף טוענות העותרות, כי לעניין הקריטריון של כניסת ההורה לישראל באופן חוקי, יש לקחת בחשבון את הכניסה הראשונה של האם ולא את הכניסה השנייה, לאור העובדה שהיציאה מישראל נכפתה עליה, כביכול.